מודאגים מהאירוע החמור הבא? הדאגה מאירוע הבטיחות הבא מובנת, אך היא אינה חייבת לנהל את סדר היום הניהולי. במקום להמתין לאירוע שיפתיע את הארגון, אפשר לזהות מראש את נקודות התורפה, לבחון היכן נוצר פער בין הנהלים לעבודה בפועל ולפעול לפני שהסיכון מתממש.
מעבר לניהול פרואקטיבי מחייב הקשבה למה שקורה בשטח: לשיחות של עובדים ומנהלים, לכמעט־תאונות, לחריגות שחוזרות על עצמן וללחצים התפעוליים שעלולים לעודד קיצורי דרך. המידע הזה מאפשר להנהלה לקבל החלטות מוקדם, להגדיר אחריות, להקצות משאבים ולעקוב אחר יישום הפתרונות.
כך הארגון עובר מתגובה לאירועים לניהול שיטתי של הסיכונים. אין פירוש הדבר שאפשר למנוע כל אירוע או לשלוט בכל משתנה. פירוש הדבר הוא שהארגון אינו ממתין בהכרח להפתעה: הוא פועל באופן עקבי כדי לצמצם חשיפה לסיכון, לחזק התנהגויות בטוחות ולשפר את יכולתו לזהות ולהגיב בזמן.
